גמרא
פירוש
כְּגוֹן דְּאַתְפֵּיס אַחֲרִינָא בְּהָדֵין נִדְרָא אִי אָמְרַתְּ חָלִין הָוְיָא תְּפִיסוּתָא אִי אָמְרַתְּ לָא חָלִין לָא אִיכָּא מְשָׁשָׁא.
מַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ר״ן ד״ה ת״ש אמר להם ר״א אם וכו׳. ז״ל כ״ש שיפר נדרים שנולדו במומן עמהן דהיינו הפרת הבעל עכ״ל. ביאור הדבר שלמרות שחלין ובטלין היינו שאיסורי נדר לא חלו ברם מעשה נדר חל ולכן איתא לק״ו.
שם. ר״ן ד״ה הא כדאיתא. תנאי מודעה חל לכאורה מדין נדרי שגגות, אבל השוואת הגמ׳ בין תנאי מודעה לבין שאלת חכם מורה לנו שחלות דין תנאי מודעה דומה לדין שאלת חכם ושיש בתנאי מודעה חלות מתיר לנדר שידור אח״ז. כשם שהחכם מתיר את איסור הנדר ששואלין עליו כן הנודר בעצמו מתיר נדרו ע״י תנאי מודעה שהתנה לפני שנדר. ויסוד ההיתר הוא לעשות את הנדר לנדר טעות. בדומה לחכם המשוה למפרע את הנדר לנדר טעות, כמו״כ הנותן מודעה משוה את הנדר שידור אח״ז לנדר טעות.
מסייעת לכך שיטת הגאונים המובאה ברמב״ם (פ״ב מהל׳ נדרים הל״ו) שדין תנאי מודעה חל דוקא בנדרים בלבד ולא בשבועות. אילו היה דין תנאי מודעה דין טעות ונדרי שגגות דעלמא אין לנו לחלק בין נדרים לשבועות כי בנוגע לטעות ושגגה דעלמא דיניהם שווים. ע״כ שחלות דין תנאי מודעה היא חלות מתיר מיוחד הדומה לשאלת חכם, ובמתיר ניתן להבחין בין נדרים לבין שבועות. הרי בשאלת חכם עצמה יש חילוקים בין נדרים לבין שבועות (עיין בר״ן לעיל דף כב: ד״ה אמר רבא ובסוגיא שם). כמו״כ, סוברים הגאונים, יש להבחין במתיר של מודעה.
וכן יוצא מלשון הרמב״ם בפ״ב מנדרים (הל״ד) וז״ל מי שהתנה קודם שידור ואמר כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בהן או הרי הן בטלים וכו׳ ואח״כ נדר וכו׳ ואם לא זכר התנאי וכו׳ הרי הנדר בטל ואע״פ שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם וכו׳ עכ״ל. משמע מדבריו שאין התנאי חל מדין טעות ושגגה דעלמא אלא מדין חזרה וכשם שחכם מתיר עבור הנשאל שחזר בו על נדרו ה״ה ע״י התנאי ומודעה חוזר בו הנודר מנדרו ומתירו וחלות דין היתר הוא כמו בשאלת חכם.
והנה בשאלת חכם עצמה אין החכם יכול להתיר בלי שהנודר יבקש ממנו התרה וישאל על נדרו. הרי שההיתר תלוי גם בנודר ולא בחכם בלבד, וה״ה בתנאי מודעה שחל ההיתר ע״פ הנודר עצמו.
גם השיטה שמזכיר הרמב״ם שם וז״ל ויש שמורה להחמיר ואומר הוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור עכ״ל מובנת ע״פ היסוד של מתיר שהנודר הוא שמתיר את נדרו, אך צריך להתירו תוך כדי דיבור של נדרו. ולשם כך צריך לזכור התנאי תכ״ד כדי שיכול להתיר את נדרו ולחזור בו מיד.א
לאור האמור גם מוסברת נוסחת ״כל נדרי״ שמסיימים בה ״ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה״, מצד אחד הרי היא נוסחה המתאימה להיתר חכם, ומצד שני להרבה נוסחאות של כל נדרי מתנים אז תנאי מודעה ״מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא״ בלבד ואין נשאלים היתר על הנדרים של אשתקד ובכן איך שייכת כאן לשון התרת חכם.ב אך כפי שביארנו תנאי מודעה חל להבא ופועל מדין מתיר דומה להתרת חכם ולכן שייכת בו בקשת סליחה כמו שמבקשים בהתרת חכם.ג
תוספתא נדרים פרק ו׳ משנה ו׳. ז״ל אמרו לו ומה למפר נדרי עצמו עד שלא ידור שאם רצה להקים מקים, יפר נדרי אשתו עד שלא תדור שאם רצה להקים אינו יכול עכ״ל. בביאור הדברים נראה שיכול הנודר להתנות תנאי מודעה ואח״כ לחזור בו ולקיים את נדרו, ואילו מהפרה א״א לחזור בו ובכן ההפרה נשלמת בשעתה – בשעת מעשה ההפרה. בהתאם לכך ההפרה לפני שנדר אינה חלה (וכרא״ש שאומר שהקמה לפני שנדר הקמה בטעות) כי מאחר שאינו יודע את מה שהפר וא״א לחזור מן ההפרה הו״ל חסרון בדעת ההפרה ודומה להפרה בטעות. מתנאי המודעה לעומת זאת יכול לחזור בו, ובכן התנאי לא חל ע״פ דין עד שעת הנדר, ובאותה שעת הנדר שהתנאי חל ידוע לו את מה שנדר, ויש איפוא דעת גמורה לתנאי.
ברם רש״י על המשנה מפרש וז״ל את שלא בא לכלל הקם שעדיין לא באו לעולם ואי אפשר לקיימו וכו׳ אינו בא לכלל הפר דאינו יכול להפר עכ״ל. רש״י נימק את דין המשנה בפשטות שהחסרון הוא שאין אדם מפר ומקיים נדר שלא בא לעולם. הטעם לכך הוא שאינו בעלים להקם ולהפר נדר שלא בא לעולם.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
שם. ר״ן ד״ה הא כדאיתא. תנאי מודעה חל לכאורה מדין נדרי שגגות, אבל השוואת הגמ׳ בין תנאי מודעה לבין שאלת חכם מורה לנו שחלות דין תנאי מודעה דומה לדין שאלת חכם ושיש בתנאי מודעה חלות מתיר לנדר שידור אח״ז. כשם שהחכם מתיר את איסור הנדר ששואלין עליו כן הנודר בעצמו מתיר נדרו ע״י תנאי מודעה שהתנה לפני שנדר. ויסוד ההיתר הוא לעשות את הנדר לנדר טעות. בדומה לחכם המשוה למפרע את הנדר לנדר טעות, כמו״כ הנותן מודעה משוה את הנדר שידור אח״ז לנדר טעות.
מסייעת לכך שיטת הגאונים המובאה ברמב״ם (פ״ב מהל׳ נדרים הל״ו) שדין תנאי מודעה חל דוקא בנדרים בלבד ולא בשבועות. אילו היה דין תנאי מודעה דין טעות ונדרי שגגות דעלמא אין לנו לחלק בין נדרים לשבועות כי בנוגע לטעות ושגגה דעלמא דיניהם שווים. ע״כ שחלות דין תנאי מודעה היא חלות מתיר מיוחד הדומה לשאלת חכם, ובמתיר ניתן להבחין בין נדרים לבין שבועות. הרי בשאלת חכם עצמה יש חילוקים בין נדרים לבין שבועות (עיין בר״ן לעיל דף כב: ד״ה אמר רבא ובסוגיא שם). כמו״כ, סוברים הגאונים, יש להבחין במתיר של מודעה.
וכן יוצא מלשון הרמב״ם בפ״ב מנדרים (הל״ד) וז״ל מי שהתנה קודם שידור ואמר כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בהן או הרי הן בטלים וכו׳ ואח״כ נדר וכו׳ ואם לא זכר התנאי וכו׳ הרי הנדר בטל ואע״פ שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם וכו׳ עכ״ל. משמע מדבריו שאין התנאי חל מדין טעות ושגגה דעלמא אלא מדין חזרה וכשם שחכם מתיר עבור הנשאל שחזר בו על נדרו ה״ה ע״י התנאי ומודעה חוזר בו הנודר מנדרו ומתירו וחלות דין היתר הוא כמו בשאלת חכם.
והנה בשאלת חכם עצמה אין החכם יכול להתיר בלי שהנודר יבקש ממנו התרה וישאל על נדרו. הרי שההיתר תלוי גם בנודר ולא בחכם בלבד, וה״ה בתנאי מודעה שחל ההיתר ע״פ הנודר עצמו.
גם השיטה שמזכיר הרמב״ם שם וז״ל ויש שמורה להחמיר ואומר הוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור עכ״ל מובנת ע״פ היסוד של מתיר שהנודר הוא שמתיר את נדרו, אך צריך להתירו תוך כדי דיבור של נדרו. ולשם כך צריך לזכור התנאי תכ״ד כדי שיכול להתיר את נדרו ולחזור בו מיד.א
לאור האמור גם מוסברת נוסחת ״כל נדרי״ שמסיימים בה ״ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה״, מצד אחד הרי היא נוסחה המתאימה להיתר חכם, ומצד שני להרבה נוסחאות של כל נדרי מתנים אז תנאי מודעה ״מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא״ בלבד ואין נשאלים היתר על הנדרים של אשתקד ובכן איך שייכת כאן לשון התרת חכם.ב אך כפי שביארנו תנאי מודעה חל להבא ופועל מדין מתיר דומה להתרת חכם ולכן שייכת בו בקשת סליחה כמו שמבקשים בהתרת חכם.ג
תוספתא נדרים פרק ו׳ משנה ו׳. ז״ל אמרו לו ומה למפר נדרי עצמו עד שלא ידור שאם רצה להקים מקים, יפר נדרי אשתו עד שלא תדור שאם רצה להקים אינו יכול עכ״ל. בביאור הדברים נראה שיכול הנודר להתנות תנאי מודעה ואח״כ לחזור בו ולקיים את נדרו, ואילו מהפרה א״א לחזור בו ובכן ההפרה נשלמת בשעתה – בשעת מעשה ההפרה. בהתאם לכך ההפרה לפני שנדר אינה חלה (וכרא״ש שאומר שהקמה לפני שנדר הקמה בטעות) כי מאחר שאינו יודע את מה שהפר וא״א לחזור מן ההפרה הו״ל חסרון בדעת ההפרה ודומה להפרה בטעות. מתנאי המודעה לעומת זאת יכול לחזור בו, ובכן התנאי לא חל ע״פ דין עד שעת הנדר, ובאותה שעת הנדר שהתנאי חל ידוע לו את מה שנדר, ויש איפוא דעת גמורה לתנאי.
ברם רש״י על המשנה מפרש וז״ל את שלא בא לכלל הקם שעדיין לא באו לעולם ואי אפשר לקיימו וכו׳ אינו בא לכלל הפר דאינו יכול להפר עכ״ל. רש״י נימק את דין המשנה בפשטות שהחסרון הוא שאין אדם מפר ומקיים נדר שלא בא לעולם. הטעם לכך הוא שאינו בעלים להקם ולהפר נדר שלא בא לעולם.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א עי׳ בב״ח יו״ד סי׳ רי״א ד״ה וכתב הרמב״ם ופרישה שם.
ב עי׳ בפיה״מ לרמב״ם סוף פ׳ נערה המאורסה ובמאירי לנדרים דף כג וברא״ש פ׳ אלו נדרים סי׳ ה׳ וברא״ש יומא סוף פ׳ יוה״כ.
ג לפי״ז מבואר אף למה מקפידים לומר כל נדרי ביום ולא בלילה שהרי לכאורה תנאי בעלמא הוא ולא חלות שם דין כהתרת חכם ולמה זקוקה לאמירה ביום חול. ועוד קשה למה בכלל מתנים תנאי זה בעיו״כ, שהרי התרת חכם מתאימה לעיו״כ כדי להראות את החסד שבתורה לענין כפרת החוטא בנדרים אבל לא תנאי בעלמא. ברם אם תנאי מודעה חל כחלות דין מתיר בדומה לחלות דין התרת חכם התמיהות מבוארות כי אף המודעה מתרת ומועלת לסלק את החטא אח״כ ואינה תנאי ודין טעות בעלמא בדעת הנודר.
הערות
Gemara
Peirush